מורי-סלומון גרינפילד

מורי גרינפילד נולד בארצות הברית בשנת 1926 להורים ממזרח אירופה שהיגרו לארה"ב בתחילת המאה ה-20. במשפחתו היו חמישה בנים, שלושה מהם שרתו בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה. הוריו של מורי ניסו להביא לארה"ב קרובי משפחה נוספים אך חלק גדול נשארו ונספו בפולין בשואה.

מורי שירת בצי הסוחר האמריקאי ולאחר המלחמה התנדב לפעילות במוסד לעליה ב'. במסגרת זו היה אחד מאנשי הצוות המתנדבים של אניית המעפילים "התקווה" אשר נתפסה ע"י הבריטים סמוך לחופי ארץ-ישראל. יחד עם המעפילים גורש מורי לקפריסין ושהה שם מעל לחודשיים. לאחר מכן חזר לארה"ב והיה אחד מאנשי הצוות אשר הביאו למדינת ישראל את הספינה "יוקטן" אשר הצטרפה לחיל הים בשם "נגה" ק-26.
על פעילות המתנדבים האמריקאים במוסד לעליה ב' פרסם מורי ספר בשם "הצי הסודי של היהודים", The Jews' Secret Fleet  , הוצאה לאור של משרד הביטחון וגפן בית הוצאה לאור בע"מ, 1994, התשנ"ד.

מורי קבע את ביתו במדינת ישראל והחל לפעול בתחומים עסקיים שונים בשיתוף יהודי ארה"ב  בהשקעות במדינת ישראל שאך זה קמה. כל עיסוקיו של מורי שילבו תמיד עסקים ומניעים ציוניים. במקביל נשלח על ידי המגבית היהודית לגייס כספים בארה"ב עבור המדינה, תוך הדגשת סיפורו האישי וסיפורם של המתנדבים האמריקאים במפעל ההעפלה.

הצלחתו בעבודה עם יהודי ארה"ב הביאה למינויו כמנהל הכללי של  התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל. במסגרת תפקידו יזם פרוייקטים שהתמקדו בדיור ובתעסוקה מתאימה לעולים ממדינות המערב ושילובם בחברה הישראלית. מורי כתב ספר מדריך הומוריסטי ומעשי לעולים שנקרא

 How to be an Oleh* or – What the Jewish Agency Never Told You.

במקביל לפעילותו ההתנדבותית, הקים מורי, עם רעייתו חנה ז"ל, גלריה לאומנות ישראלית בתל-אביב ובמנהטן, ניו יורק. המוטו אותו הדגיש תמיד "חשוב שתהיה יצירה של אמן ישראלי על כל קיר בבית יהודי כדי שידברו על ישראל בכל בית יהודי". הם ערכו תערוכות ברחבי ארה"ב בשנות ה-50 וה-60.

בתקופת מלחמת יום הכיפורים, גייס מורי, שעבר את גיל המילואים ורצה להיות שותף למאמץ המלחמתי, מאות עולים מארה"ב וקנדה שלא היו ברי גיוס, אותם הכיר במסגרת פעילותו, והפעיל  מערך הסעות לאנשים ואספקה, ע"י מתנדבים אלו עם מאות כלי רכב שמימנו הכל מכיסם הפרטי. מערך זה המשיך לפעול חודשים רבים לאחר סיום המלחמה.  חלק מהאספקה היה מצרכים למאפיות ולחם ליחידות הפזורות בכל הארץ ולכן הם כונו ה"מאפיונרים."

באמצע שנות ה-70 הוקם בארה"ב ארגון AAEJ  (American Association for Ethiopian Jews) במטרה להעלות את יהודי אתיופיה לישראל. הרב פרופ. עמנואל רקמן, לימים נשיא אוניברסיטת בר-אילן,  פנה למורי להיות הנציג בישראל של אגודה זו בהתנדבות וללא תקציב. מורי עזב את עסקיו ובמשך 5 שנים (!) פעל ללא לאות להעלאת יהודי אתיופיה, בעיקר בני נוער, לקליטתם במערכת החינוך, בצה"ל ובמקומות עבודה. במסגרת זו נפגש מורי עם הרב עובדיה יוסף שפסק כי "הפלשים הם צאצאי שבטי ישראל... הם יהודים וחייבים להצילם". מצויד בפסיקה זו לחץ מורי על אנשי הסוכנות היהודית ונציגי הממשלה ואכן הגיעו קבוצות רבות של עולים מאתיופיה, בדרך לא דרך, במימון יהדות ארה"ב, אל מדינת ישראל. כל מערכת הקליטה והתמיכה בקבוצות אלו נוהלה מביתם של חנה ומורי. העולים מאתיופיה, שחלקם בקשר עם מורי עד ימינו אלו ופעילים בזכות עצמם למען הקהילה, כינו את חנה ומורי "ההורים הלבנים שלנו".

בשנת 1981 הקימו מורי וחנה את הוצאת הספרים "גפן בית הוצאה לאור בע"מ", המוציאה מאות ספרים בנושאים הקשורים לארץ ישראל, יהדות, הסטוריה יהודית ושואה. מורי פעיל גם כיום בהוצאה לאור יחד עם בנו אילן.

חנה, רעייתו ז"ל של מורי, הייתה ניצולת שואה ששרדה את מחנה הריכוז טרזינשטאט, מחנה השמדה אושוויץ, מחנה עבודה בהמבורג ושוחררה ממחנה המוות ברגן-בלזן ב- 15 באפריל 1945 . יחד איתה הם יזמו תוכנית "ניצולים מדברים" ביד ושם ותוכנית לימוד לתיכוניסטים בצ'כיה, בשיתוף עם עיריית קולין ומוזיאון גטו טרזינשטאט שנקראת "היכן היהודים של העיר שלי?". מדי שנה זוכים בעלי העבודות המשמעותיות בפרס מאת מורי וחנה.

גם כיום, בגיל 94, ממשיך מורי בפעילויות התנדבות רבות. מורי מרצה כמעט מדי שבוע בעברית ובאנגלית בעיקר הרצאות לבתי ספר,  תלמידים מחו"ל, מכינות קדם-צבאיות וקבוצות תיירים תוך דגש על סיפורו האישי והמשפחתי וסיפורם של המתנדבים האמריקאים בעלייה ב'.

מורי גר בביתו שברמת אביב מאז 1967. למורי 3 ילדים, מאירה פרתם, דרור גרינפילד ז"ל ואילן גרינפילד, 10 נכדים ונכדות ולעת עתה 18 נינים ועוד ידם נטויה. כולם גרים בישראל.